הדיסלקציה בהגדרתה המורחבת

הדיסלקציה בהגדרתה המורחבת
המושג "לקויות למידה" הינו מושג כוללני המשתייך למכלול הפרעות הטרוגני המתבטא בקשיים משמעותיים בשימוש וברכישה של מיומנויות ויכולות בסיסיות כמו קריאה, יכולת קשב, דיבור, כתיבה או מתמטיקה. הדיסלקציה הינה לקות שעיקרה הוא קושי בתחום הקריאה, ומושלכת באופן ישיר על הכתיבה והכתיב, אם כי ישנם אנשי מקצוע אשר המרחיבים אותה ומייחסים אליה אף קשיים ברכישת מיומנויות למידה שונות וכן את הדיסקלקוליה – קשיים במתמטיקה. התחום אמנם עדיין בשלבי מחקר ואולם קיימת הבנה בין כל אנשי המקצוע העוסקים בנושא כי קיימת השפעה דו כיוונית בין הדיסלקציה לשאר לקויות הלמידה, על כן מתייחס כיום אבחון הדיסלקציה לקשת מקיפה של לקויות למידה. מחקרים אשר נערכו בקרב סטודנטים וקבוצות מחקר נוספות מוכיחים כי קיימת אפשרות לאפיין את הקשיים הנובעים מן הדיסלקציה בחמישה תחומים עיקריים: קשיים בקריאה, קשיים בכתיבה, קשיים שפתיים, קשיים במתמטיקה וקשיים במיומנויות הלמידה. הקושי שאליו נהוג לשייך את הדיסלקציה הוא הקושי בקריאה, המתבטא בקושי טכני ברכישת המיומנות, קושי בקריאת טקסטים כתובים, קושי בהבנת הנקרא בשל המשאבים הרבים הנדרשים לקריאה, קריאה אטית ומקוטעת, ולעתים עולה קושי בהפרדה בין העיקר לבין הטפל.

הקשר שבין הדיסלקציה לקשיים שפתיים
בקרב לא מעט אנשים הלוקים בדיסלקציה מסתמנים קשיים בדיבור כבר בגיל הרך. אנשי מדע משערים כי בדיסלקציה על בסיס פונולוגי קיימת ככל הנראה רגישות נמוכה לגבי מרווחי הזמן במערכת הקשורה לתפישה השמיעתית .זיהוין של המילים הדבורות בקרב הלוקים בדיסלקציה פונולוגית אינו שונה מייתר האוכלוסייה כשמתקיימים תנאים רגילים, אך בנסיבות בהן עולה הצורך להאזין למספר גירויים שמיעתיים במקביל או שישנו הכרח לבודד ולהתמקד בגירוי שמיעתי אחד מבין שלל הגירויים ברגע ספציפי נתון, הקושי בקרב הלוקים בדיסלקציה פונולוגית מושלך על תפיסת הדיבור. מגבלה זו של הדיסלקציה יוצרת קושי ברכישת אוצר המלים, קושי בקליטת מלל הנשמע בקצב מהיר, קושי ביכולת לבצע שתי מיומנויות בו זמנית כמו ההקשבה והכתיבה בעת הרצאה, קושי בארגון רצף רעיוני, טעויות תחביריות, קושי בשליפת מילים מן הזיכרון, הגיית מלים המורכבות מהברות רבות, קושי ברכישת שפות זרות וישנו גם פער ניכר בין יכולת ההבעה בעל פה לעומת יכולת ההבעה בכתב. את הדיסלקציה מאתרים לרוב בשנים הראשונות של בית הספר, כשנדרשת רכישת מיומנות הקריאה. ואולם, קושי במודעות פונולוגית ניתן לאתר כבר בגילאים המוקדמים של הגן, קשיים שבאמצעותם אפשר לחזות קשיים ביכולת פענוח הקריאה עם ההגעה לגילאי בית הספר. חשוב להדגיש כי דיסלקציה בכלל או מודעות פונולוגית בפרט, אמנם נובעים מרמת משכל נמוכה אלא מקשיים נוירולוגיים מולדים.

הקשר שבין הדיסלקציה לדיסגרפיה ודיסקלקוליה
אחת מסוגי הדיסלקציה היא הדיסלקציה הלקסיקלית. זוהי דיסלקציה הבאה לידי ביטוי בקושי בהפיכת מילה כתובה בלתי מוכרת למילה ברורה ומובנת. התופעה גוררת יצירת שגיאות איות רבות, ומקבילה לקושי המוכר כדיסגרפיה. רבים מאנשי המקצוע העוסקים בתחום רואים בדיסלקציה ובדיסגרפיה כלקות אחת בעלת שתי פנים, ואולם אין מחלוקת לגבי ההשלכות הדו כיווניות בין הלקויות הללו. הקשיים בכתיבה יבואו ידי ביטוי בשגיאות כתיב מרובות, כתב יד לא ברור, קושי בבניית משפטים, קשיים בארגון של רצף וכדומה. מחקרים מוכיחים כי כחמישה עשר אחוזים מקרב הלוקים בדיסלקציה לוקים גם בדיסקלקוליה. הקושי באבחון הדיסקלקוליה נובע בשל גורמים רבים כמו "חרדת מתמטיקה", דיסלקציה או הפרעות קשב וריכוז. הקושי במתמטיקה בקרב הלוקים בדיסלקציה יצר תסמינים של שליטה חלקית בפעולות חישוב בסיסיות, קושי ברצף פעולות חשבוניות, קושי בזכירת נוסחאות, היפוך סימנים ומספרים וכדומה. אל כל הקשיים הללו מתווספים לעתים קשיים במיומנויות למידה המתבטאים בארגון הזמן לקוי, חוסר היכולת להתמיד במשימות ממושכות, קשיי זיכרון וקשיים נוספים.

דרכי הטיפול בדיסלקציה
בעת שקיים החשד לקיום הדיסלקציה, השלב הראשוני הוא האבחון. במידה ועולים אצל הילד קשיים ברכישת מיומנויות בסיסיות כמו קריאה או כתיבה, מומלץ לא להזניח את הנושא עד לשלב בו הפער הלימודי מחלחל אל הביטים נוספים בעולמו של הילד כמו ההיבט הנפשי – רגשי, או החברתי. את הדיסלקציה ניתן לאתר דרך אבחון דידקטי או אבחון פסיכו דידקטי. המבדק בוחן את הקשיים והשלכותיהן על התלמיד בכל ההיבטים שמהם עשוי לנבוע הקושי כמו לקות שפתית, הפרעות קשב וריכוז או לקויות ראיה ושמיעה. בתום המבדק יינתנו המלצות לטיפול בדיסלקציה ובכל הקשיים אשר נחשפו, כשהטיפול עשוי לכלול הוראה מתקנת, אסטרטגיות למידה יעילות להתמודדות עם הלקות, טיפול באמצעות קלינאית תקשורת, הקלות דרך משרד החינוך כמו הקראת שאלונים, תוספת זמן בבחינות, הסתייעות בדפי נוסחאות במתמטיקה וכיוצא באלה. כמו כן ניתן להסתייע גם ברפואה האלטרנטיבית, כשכל אמצעי הטיפול מותאמים באופן אישי לתלמיד, ללקויותיו ויכולותיו אשר נחשפו באבחון.