לקויות למידה הינן תופעה אשר ידועה כשכיחה כיום, וניתן למצוא באותה בקרב כעשרה עד חמישה עשר אחוזים מאוכלוסיית בתי הספר במערב. אחת ההגדרות המקובלות כיום עבור לקויות למידה הינה פער משמעותי בין יכולת חשיבה מילולית או בלתי מילולית ממוצעת של אותם ילדים או מבוגרים הסובלים מלקויות למידה לעומת ההישגים הלימודיים שלהם, במשימות דוגמת קריאה, כתיבה או שינון וזכירת מידע שונה.
ההיסטוריה של לקויות למידה
לקויות למידה הינן תופעה אשר ידועה כשכיחה כיום, וניתן למצוא באותה בקרב כעשרה עד חמישה עשר אחוזים מאוכלוסיית בתי הספר במערב. אחת ההגדרות המקובלות כיום עבור לקויות למידה הינה פער משמעותי בין יכולת חשיבה מילולית או בלתי מילולית ממוצעת של אותם ילדים או מבוגרים הסובלים מלקויות למידה לעומת ההישגים הלימודיים שלהם, במשימות דוגמת קריאה, כתיבה או שינון וזכירת מידע שונה.
האבחנה ניתנת כאשר ההישגים במבחנים הסטנדרטיים של קריאה, הבעה וחשבון פחותים בצורה משמעותית מן המצופה בגילו, רמת המשכל של הילד או רמת הלימודים הניתנים לו, זאת על פי המדריך האבחוני להפרעות פסיכיאטריות- DSM. במילים אחרות מוגדרת לקות הלמידה כ"קשיי למידה ספציפיים".
לקויות למידה בהיסטוריה
לא תמיד ההגדרה הזו היתה קיימת לגבי הסובלים מלקויות למידה. בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים המחקר בתחום התמקד בסיבות רפואיות ללקויות הלמידה והדגיש את המנגנונים הביולוגיים אשר עשויים לגרום לה. ההתמקדות במנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס הלקות הובילה, למעשה, להתבססות של מונחים כמו "דיסלקציה התפתחותית" ו"חסור תפקוד מוחי מזערי".
השינוי ביחס ללקוויות למידה הגיע בעיקר מצד הורים לילדים בעלי לקויות כאלו, אשר חיפשו סיוע בטיפול בתופעה ושמו על כך דגש יותר מאשר האבחון והתווית, כך שההגדרות הרפואיות למעשה נזנחו במרוצת הזמן וההגדרות עברו אט אט יותר ויותר להגדרות מתחום החינוך. אז עלה המושג "לקויות למידה" ולבסוף הפך להיות "קשיי למידה ספציפיים".
בשנות השבעים של המאה העשרים חל שינוי נוסף, כאשר מחקרים מדעיים שהניבו מאמרים הוסיפו ידע חדש וזירזו את ההתפתחויות בתחום. בעקבות התפתחות מהירה זו במחקר נוצר מעבר מין הגישה הטיפולית לתחום לימוד שהוא מדעי וכולל הן מחקר תיאורטי והן מחקר יישומי. בשנות התשעים המחקר התמקד בעיקר בתחום המוח ונסמך על גילויים חדשים בתחום זה ועל ההתפתחויות הטכנולוגיות אשר אפשרו יותר ויותר מחקר אינפורמטיבי בתחום המוח.
המחקר בתחום המוח הניב תובנות לגבי החלק של כל המיספרה במוח, הימנית והשמאלית, בלקויות למידה או על פי ההגדרה החדשה- קשיי למידה ספציפיים, ומצאה גורמים ביולוגיים הקשורים ומשפיעים על אותם קשיי למידה ספציפיים. מאז שנות התשעים, למעשה, החלה להתבסס השיטה החדשה לטיפול של לקויות למידה, שהיא גישה הוליסטית המשלבת טיפול בתחום הביולוגי (השונה מאדם אחד המאובחן עם לקות למידה למשנהו) אך מתמקדת באינטראקציה הנוצרת בין הילד לבין הסביבה הלימודית, החברתית והתרבותית שלו.
שינויים בהגדרת לקויות הלמידה במהלך ההיסטוריה
כאמור, הגדרת לקות הלמידה השתנתה עם התקדמות המחקר בתחום וכן עם השינויים ברמת מעורבות המורים ואנשי החינוך בטיפול בבעיה. מעבר להגדרת לקויות למידה על ידי ה- DSM, קיימת גם הגדרת לקות הלמידה על ידי הועדה הלאומית המאוחדת של לקויות הלמידה- NJCLD- משנת 1994, אשר אומצה על ידי חוקרים רבים, זאת משום שהיא נוסחה גם על ידי נציגיהם של מספר גדול ביותר של הן ארגוני הורים והן ארגונים מקצועיים.
ההגדרה גורסת כי ליקוי הלמידה הוא קבוצת הפרעות הטרוגניות שהביטוי שלהן הוא קושי משמעותי ברכישה הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה, יכולת המשגה ויכולת מתמטית וכן בשימוש ביכולות אלו. ככל הנראה ההפרעות נובעת מהפרעות תפקוד נוירולוגיות במערכת העצבים המרכזית והן יכולות להתגלות לאורך כל מעגל החיים. כמו כן, הן אינן תוצאה ישירה של פיגור שכלי או הפרעה רגשית או חיצונית או של חינוך לקוי או הבדלים תרבותיים.