מאבחנים קשב וריכוזהפרעות קשב וריכוז הן נושא נחקר מאוד במהלך ההיסטוריה וככזה, הן עברו שינויים גדולים ומשמעותיים בהגדרתן במהלך השנים ובמיוחד בראי הדיסיפלינות השונות (תחום הפסיכיאטריה, תחום הפסיכולוגיה, תחום החינוך ועוד). אז מהם השינויים הגדולים שעבר המחקר בתחום הפרעות הקשב והריכוז במאות האחרונות והשינויים שעברה הגדרות ההפרעות הללו?
הפרעות קשב וריכוז- קצת היסטוריה …
הפרעות קשב וריכוז הן נושא נחקר מאוד במהלך ההיסטוריה וככזה, הן עברו שינויים גדולים ומשמעותיים בהגדרתן במהלך השנים ובמיוחד בראי הדיסיפלינות השונות (תחום הפסיכיאטריה, תחום הפסיכולוגיה, תחום החינוך ועוד). אז מהם השינויים הגדולים שעבר המחקר בתחום הפרעות הקשב והריכוז במאות האחרונות והשינויים שעברה הגדרות ההפרעות הללו?
הפרעות קשב וריכוז בתחילת המאה ה- 20
הפרעות היפראקטיביות תוארו לראשונה בשנת 1902. בשנת 1931 נערכה לראשונה הבחנה בין ילדים הסובלים מהיפראקטיביות ותנועתיות יתר לבין ילדים ה"חולמים בהקיץ" או בוהים בחלל.
הדיווח הראשון על מתן תכשירים מעוררים כטיפול בהפרעות קשב פורסם בשנת 1937. באותה תקופה התבוננו בסימנים הנוירולוגיים של התופעה, המוגדרים כ"רכים", וניתן לה השם "נזק מוחי מזערי" (MBD או Minimal Brain Damage). בשנת 1970 החלו אף להשתמש בממריצים כאמפיטמינים לפתרון הבעיה.
נזק מוחי כגורם לתופעה?
באותה תקופה חשדו כי הסיבות להופעת הפרעות קשב וריכוז הינה טראומה למערכת העצבים המרכזית, למשל בלידה, תורשה או תוצאה של מחלות זיהומיות שונות. ה"מחלה" נתפסה כמחלה כרונית וה"חולים" בה תוארו כאכזריים, לא ישרים, מרדניים ותוקפניים, אינם שולטים בעצמם, אינם מוסריים, מפגינים "טיקים" בתנועה. התברר כי כשבעים אחוזים מאותם ילדים הסובלים מ"טיקים" גופניים או מתסמונת טורט סובלים גם מהפרעת קשב וריכוז. רבים מאותם ילדים נסחפו בבגרותם לעולם הפשע, להתמכרות או לדיכאון ואובדנות.
בתקופות מאוחרות יותר נבדקו במחקרים סיבות נוספות ל"מחלה" כגון דלקת קרום המוח, הרעלות מחומרים שונים, דלקות שונות , אילפסיה , חבלות ראש באונה הפרונטלית ועוד. ההשערה הרווחת היתה כי התנהגויות של אי שקט נבעו מנזק שקרה לאונה הפרונטלית.
במרוצת השנים בהם נחקרה האנטומיה של המוחות של הסובלים מן ההפרעות לא נמצא בהם, למעשה, פגם ייחודי, והאבחנה שונתה ל"אי תפקוד מוחי מזערי" (Minimal Brain Dysfunction).
הטיפולים המקובלים היו במסגרות חינוכיות מיוחדות אשר כללו כיתות קטנות שבהן רמת הגירויים צומצמה באופן משמעותי.
העידן החדש בהגדרה, אבחון וטיפול בהפרעות הקשב ובריכוז
רק בשנות ה- 60 החלו להתעורר מושגים כהפרעות למידה, הפרעות בשפה, דיסלקציה, פעלתנות יתר ועוד. הפרעות קשב וריכוז זכו שוב לשם חדש כאשר בשנת 1980 שונה שם ההפרעה ל- ADHD (Attention deficit/ Hyperactivity Disorder), זאת על פי המדריך האמריקאי להפרעות פסיכיאטריות (DSM). בשנים אלו כבר לא הסתפקו בדיווחי מורים והורים אלא חיפשו הוכחות אובייקטיביות ומדדים לקיום התופעה ולצורך אבחונה היעיל. אלו גם השנים בהם הפסיקו להאשים הורים בחינוך לוקה של הילד.
באותה תקופה התופעה הוגדרה כמתחילה סביב גיל 6 וכן צויין כי היא בולטת פי ארבעה ויותר אצל בנים בהשוואה לבנות. בשנות השבעים פותח לראשונה כלי לבדיקת התפקוד של הלוקים בהפרעות אלו כמדד אובייקטיבי המשמש לאבחון. כמו כן, נמצא כי ההפרעה נמשכת גם מעבר לגיל ההתבגרות. ההגדרה שונתה, כאמור, ועתה דובר על ליקוי בהשקעת הקשב, הארגון והרצף של הקשב וכן בקשיים בשליטה על תגובות והופעת תגובות אימפולסיביות, קשיים בוויסות של סף הגירוי כאשר יש צורך להתמודד עם גירויים חיצוניים ותלות מוגזמת בעזרה חיצונית בעת מצבי קושי. בשנות ה- 80 פותח סולם קונרס להערכה של ילד על ידי מורה והורה והוא משמש ככלי אבחנתי עד ימינו אנו.