הפרעת קשב וריכוז היא ההפרעה הנוירו- התפתחותית השכיחה ביותר בקרב ילדים ובני נוער. ההערכות הסטטיסטיות המקובלות מדברות על בין חמישה לעשרה אחוזים מהילדים בגילאי בית הספר היסודי, הסובלים מסימפטומים של ההפרעה ברמה כזו או אחרת. לפני שניגש לדון בטיפול המתאים להפרעה וביתרונות והחסרונות של כל אפשרות טיפולית, חשוב שנבין קודם כל מהי הפרעת קשב. למעשה, בציבור רווחת תפיסה שגויה לגבי ההפרעה, שכן היא נתפסת כהפרעה יחידה, חד מימדית, בעוד שבפועל מדובר בהפרעה הפוגעת במקבץ של תפקודים, ולמעשה אפשר לראות בה מקבץ של “הפרעות”. בהפרעת קשב וריכוז נפגעת לרוב היכולת לשמור על קשב וריכוז לאורך זמן, אך גם היכולת להימנע מהיסח דעת, היכולת לעבור בין מטלות באופן יעיל, היכולת לעסוק במספר מטלות בו זמנית (הידועה יותר בשמה הלועזי- “מולטי טאסקינג”), היכולת לעכב תגובה ולהגיב באופן שקול (נטייה אימפולסיבית) והיכולת לשבת לאורך זמן או להימנע מתנועתיות יתר (היפראקטיביות). אצל כל אדם הסובל מהפרעת קשב, תמהיל הסימפטומים והפגיעה התפקודית שונה, וכל אחד מהם מראה תמונה ייחודית ואינדיבידואלית של היבטי ההפרעה השונים.
הפרעת קשב, למידה, הנפש ומה שביניהם
האסוציאציה המיידית שהמונח “הפרעת קשב וריכוז” מעלה בשומעים שייכת לתחום הלמידה. ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז הם ילדים שלא יכולים לשבת בכיתה, לא מסוגלים ללמוד למבחנים, הישגיהם הלימודיים נפגעים והם “מפוצצים” שיעורים על ימין ועל שמאל. כל זה, למרבה הצער, נכון למדי. אולם (וגם- למרבה הצער) הדברים לא מסתכמים בזה. בנוסף לקושי הלימודי, להפרעת קשב וריכוז מגוון השלכות רגשיות וחברתיות המותירות את חותמן בילדים המתמודדים עמן. ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז מתמודדים לא אחת עם היסטוריה של כישלונות. המבוגרים בסביבתם, יהיו אלה הוריהם או אנשי הצוות החינוכי, עשויים להעביר להם באופן לא מודע מסר כי הם מתישים ומאכזבים (מסר שלעתים קרובות הוא נכון ומציאותי, אך ילד צעיר עשוי בהחלט להתקשות להתמודד עמו). גם בחברת בני גילם, ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב המלווה בהיפראטקיביות עשויים להתקשות ליטול חלק במשחק קבוצתי לאורך זמן. חבריהם לגן ולכיתה מתקשים להכיל את פעלתנות היתר שלהם, ובשיחה הם נראים לא קשובים ולא אכפתיים- כל אלו מביאים אותם לקושי משמעותי למצוא את מקומם בחברת הילדים. כלומר, ילד המתמודד עם הפרעת קשב וריכוז מתמודד עם קשיים במגוון זירות, ולא רק בכיתה.
אז איך נכון לטפל?
לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז, קייימת האופציה התרופתית. היא פשוטה ליישום (כדור כל יום לפני היציאה לבית הספר), אך יש לה גם חסרונות. מעבר לעובדה שהטיפול התרופתי מביא עמו תופעות לוואי לא רצויות ולא תמיד משפיע לטובה, הוא גם מפקיע מהילד את תחושת הבעלות על ההישג שבהתמודדות מוצלחת עם ההפרעה. עירית דנאי, פסיכותרפיסטית בשיטת אלבאום ומנהלת מרכז רצונות (סניף כפר סבא), מציעה גישה אימונית להתמודדות עם קשיי הקשב. בתהליך מתמשך, בליווי מאמן או מאמנת מטעם מרכז רצונות, הילד לומד להמשיג את הקשיים שלו ולבטא אותם, להבין את מקורם ולהפחית תחושות אשמה ואחריות סביבם, רוכש כלים להתארגנות יומיומית לצד הקשיים (האובייקטיביים והאמיתיים) שתסמיני ההפרעה מזמנים לו, לומד לסנגר על עצמו באופן אסרטיבי ומותאם מול מסגרת החינוך, הוריו וחבריו, ובעצם רוכש מחדש תחושת מסוגלות וכוחות, המסייעים בשיפור הדימוי העצמי ובהפחתת החרדה המלווה לא פעם את ההפרעה. עירית דנאי מצביעה על כך כי ילדים שעברו אימון קשב לא מראים רק הפחתה בתסמיני ההפרעה, אלא גם עלייה משמעותית ברווחתם הנפשית ובאיכות חייהם.