כשהתלמיד מתקשה בלמידה והסיבות לכך אינן ברורות, מתעורר הצורך לאבחן את מקוריו של הקושי. בשלב זה עולים הלבטים בקרב אנשי המקצוע וההורים כאחת מהו האבחון המומלץ עבור התלמיד. קיימים שני סוגי אבחון המוכרים מטעם משרד החינוך: מבחן פסיכודידקטי ומבחן דידקטי. האבחונים שונים במטרות, בתכנים ואנשי המקצוע המורשים לבצעם, כשאת האבחון הדידקטי רשאי לערוך מאבחן דידקטי, לרוב מורה להוראה מתקנת, אשר עבר הכשרה לאבחון דידקטי
מבחן דידקטי, מבחן פסיכודידקטי ומה שביניהם
כשהתלמיד מתקשה בלמידה והסיבות לכך אינן ברורות, מתעורר הצורך לאבחן את מקוריו של הקושי. בשלב זה עולים הלבטים בקרב אנשי המקצוע וההורים כאחת מהו האבחון המומלץ עבור התלמיד. קיימים שני סוגי אבחון המוכרים מטעם משרד החינוך: מבחן פסיכודידקטי ומבחן דידקטי. האבחונים שונים במטרות, בתכנים ואנשי המקצוע המורשים לבצעם, כשאת האבחון הדידקטי רשאי לערוך מאבחן דידקטי, לרוב מורה להוראה מתקנת, אשר עבר הכשרה לאבחון דידקטי. מבחן פסיכודידקטי רשאי לערוך רק פסיכולוג מומחה אשר עבר הכשרה בתחום האבחון הדידקטי, או פסיכולוג שאינו מתמחה בתחום, ועל כן האבחון מתבצע בשיתוף פעולה עם המאבחן הדידקטי, כשכל אחד מאנשי המקצוע הללו מתמקד בתחומו, והסקת המסקנות מתבצעת תוך שיתוף פעולה ביניהם.
ממה עשוי לנבוע הקושי בלימודים?
הן האבחון הדידקטי והן האבחון הפסיכודידקטי מתמקדים בניסיון לאתר את מקורות הקושי בלמידה. הקושי בלמידה עשוי לנבוע ממקורות מגוונים. בעבר נטו לשייך את הקושי לשני מקורות מרכזיים, שהאחד הוא מנת משכל נמוכה, והאפשרות האחרת הייתה "עצלנות", כאשר לא ניתן היה לשייך את הבעיות הלימודיות לקטגוריה הזו, ולא היה הסבר אובייקטיבי אחר כמו מחלה, אשפוז, וגורמים סביבתיים נוספים כגון מצב סוציו-אקונומי של המשפחה, או אירוע חריג אשר מנע מן התלמיד את האפשרות להתמקד בלימודים. כיום נבחנים גם ההיבטים הללו, אך נבחנים גם היבטים נוספים כמו לקויות למידה, קשיים רגשיים, איתור סימנים מחשידים להפרעות קשב, אסטרטגיות למידה לקויות וכדומה. לעתים קרובות האבחון חושף מספר מוקדי קושי בעלי השלכות דו כיווניות ביניהם, כשלאחד מהם יש משקל יחסי מרכזי, וממנו נובעים או מושפעים הקשיים האחרים.
מה בודק האבחון הדידקטי?
האבחון הדידקטי מתמקד בתפקודי הלמידה, תפקודי השפה, התפקוד הגרפו-מוטורי, מנגנוני הלמידה, תפקודי הזיכרון, פונקציות ניהוליות, הערכת תפקודי הקשב ויכולות חשיבה. התחומים הללו כוללים את הערכת שיטת הקריאה והבנת הנקרא, הכתיבה ומרכיביה, כמו כתיב והבעה בכתב, מבחני תפיסה חזותית, שמיעתית, כמותית ומוטורית, מבחנים לאבחון הזיכרון לסוגיו, אסטרטגיות הלמידה ותחומים נוספים. ניתן להרחיב את המבחן לתחומי למידה נוספים כגון מתמטיקה ואנגלית בהתאם לקשייו של התלמיד.
מה בודק המבחן הפסיכודידקטי?
האבחון הפסיכודידקטי מורכב מאבחון דידקטי ואבחון פסיכולוגי. בנוסף לאבחוני התפיסות והישגי הלמידה הפורמאליים של התלמיד, אשר נערכים גם באבחון הדידקטי, מתקיים גם אבחון אינטליגנציה מלא, וקיימת התמקדות בהיבט של התפקוד הרגשי. האבחון מעניק פרופיל מנת המשכל של התלמיד, וכן פרוט של התפיסות וההישגים הלימודיים, תוך התייחסות לקשיים הרגשיים ולנקודות החוזק. לכאורה נראה כי קיימת חפיפה לא מעטה בין שני המבדקים הללו, אך מבט מקרוב מעלה הבדלים מהותיים, אשר עשויים לסייע בהחלטה מהו האבחון המתאים ביותר עבור הילד.
ההבדלים בין המבחן הדידקטי למבחן הפסיכודידקטי
את האבחון הדידקטי עורך לרוב מאבחן דידקטי שהינו מורה המתמחה בתיקון תפקודי למידה. יתרונו של האבחון הוא ברמת הפירוט הגבוהה שלו בתפקודים הבסיסיים בקריאה, כתיבה מתמטיקה ואנגלית. ואולם, האבחון הדידקטי אינו מעריך את התפקוד בהיבט הרגשי, ואינו מודד את רמת המשכל. את האבחון הפסיכודידקטי עורך פסיכולוג המתמחה בראיית תמונת הלמידה הכללית, ועל כן הוא מעניק תמונת מצב רחבה יותר, הכוללת גם את התפקוד הרגשי ומנת המשכל. הבדל נוסף בין האבחונים נוגע להתאמות במבחנים לתלמידים לקויי למידה. על פי הנהלים של משרד החינוך, מבחן דידקטי מאפשר לתלמיד התאמות ברמות 1-2 בלבד, שאין בהן על מנת לשנות את "המהות הנלמדת של המקצוע". ההתאמות עשויות להתבטא בתוספת זמן בבחינה, הקראת השאלון בבחינה, התעלמות משגיאות כתיב וכדומה, בעוד שהאבחון הפסיכודידקטי מאפשר מתן הקלות מרמה 3 הכוללות שאלון מותאם, בחינה בעל פה או המרת מבחן במתמטיקה, כשההקלות הללו מותנות באישור הוועדה המחוזית להתאמות מטעם משרד החינוך.