רונית כהן זמורה – מורה נבוכים לטיפול תרופתי בבעיית קשב וריכוז: השלכות לקיחת התרופה על הילד ומשפחתו

הורים רבים מתלבטים לגבי הטיפול התרופתי וכיצד לנהוג עם ילדם בעל הפרעת הקשב. מאמר זה בא להיות מורה נבוכים לגבי התרופות הקיימות וכן דרכים נוספות להתמודדות עם ההפרעה.
סימן היכר של הפרעת קשב וריכז הוא תת פעילות מוחית בקורטס הפרונטלי, אשר נמצא מאחורי המצח ושולט על התפקודים הניהוליים וקבלת החלטות. פעילות הקורטקס תלויה ברובה בחומר כימי שנקרא דופמין (נירוטרסמיטור). אצל הלוקים בהפרעה זאת נמצאה רמה מופחתת של דופמין. לקות זו נחשבת כלקות נירו-ביולוגית ותורשתית . מחקר שערכו BEIDERMAN. J.. FARAONE. S.V ET. (1990) מצביעים על קשר משפחתי בולט בין התסמונת לשכיחותה במשפחה. כשיש לילד ADHD, הסיכון ששאר בני משפחתו ילקו בכך עולה ב- 500%. מחקרים שנערכו מצביעים על כך כי התורשה היא הסיבה ל- 50%-92% מההתנהגות ההיפר אקטיבית. סיבה נוספת יכולה להיות פגיעה נירולוגית בשלב ההתפתחות העוברית או הינקותית. בכולם נמצא חוסר בשלות במנגנון הנירולוגי.

יש הטוענים, שבעיית הילדים אינה התעוררות-יתר, כי אם תת-התעוררות של המערכת העצבית. לדעתם, אין ילדים אלה קולטים גרייה מספקת מהסביבה והם נמצאים בתת-גרייה, וכן התנהגותם חסרת השקט דומה להתנהגות אדם הנמצא בחסך חושי. ההתנהלות ההיפראקטיבית מייצגת פיצוי על דרגת ההתעוררות הנמוכה וחיפוש מתמיד של גרייה נוספת כדי להעלות את רמת העוררות (Zental 1976). גם BARKLEK (1998) תומך בטענה זאת ומוסיף כי ההפרעה מתפתחת עקב תת פעילות של אזור מסוים במח, האמור לספק לנו עכבות התנהגותיות, ארגון עצמי, תיאום עצמי וראייה קדימה. העובדה שפגם זה נסתר מהעין בהתנהגות היומית של הילד, גורמת לעיוות ההתנהגותי להיות משחית, חתרני והרסני בהשפעתו על האדם להתמודד עם עניינים.
הסובלים מהפרעת קשב וריכוז הינה בעלת השלכות על הלוקה בה בכל מחזור החיים. הטיפול התרופתי הינו טיפול סיפטומטי- כלומר להקל על הסימפטומים בתחום ויסות הקשב וההיפראקטיביות- אימפולסיביות.

כיום יש מגוון רחב של תרופות לטיפול בקשב וריכוז. מגוון זה מועיל עבור מי שלא מגיב טוב לתרופה אחת ויכול לקחת אחרת. המידע הניתן כאן הינו כללי ביותר. כל תרופה המצוינת כאן מחייבת החלטה, מעקב ומרשם רופא, הניתן לאחר אבחון מקיף של נירולוג, פסיכיאטר או רופא משפחה. עם נטילת התרופה יש לבצע מעקב קפדני שמטרתו ניטור יעיל של התרופה ובדיקת השפעתה ויעילותה. אין במאמר זה להמליץ על תרופה מסוימת, אלא לשמש כמקור מידע בלבד.
נתן לחלק את התרופות המטפלות בתופעה זאת ל-2 קבוצות עיקריות:

1. תרופות המתבססות על חומר הנקרא מתילפנידאט: רטלין, LA, SLOW RELEASE קונצרטה.
תרופות חדשות שטרם הגיעו לארץ השייכות למשפחה זאת הינן:פולקין, דיטרנה- שהינה מדבקת רטלין,
הרטלין הינה תרופה הנפוצה ביותר בשוק ונגזרת של אמפטמין, השפעתה הינה מידית, כלומר לאחר שלושת רבעי שעה רואים שינוי המאפשר מיקוד של הקשב למשך כ-4 שעות.( משך זמן פעולתה). הרטלין היא תרופה יעילה ביותר. 85% מהילדים מגיבים אליה באופן חיובי. אפשר להתאים את זמני הטיפול לשעות נחיצותם בלבד- בית-ספר, בחינות וכו'. חלק מהילדים זקוקים לריטלין 3 פעמים ביום , במקרים כאלו ניתן לטפל ברטלין ארוך טווח (SR קונצרטה, מדבקה), בעל פעולה ממושכת ומצריך מתן כדור אחד ביום והשפעתו היא למשך רוב שעות היום (8-12 שעות). התרופה ניתנת לשימוש יום יומי חוץ משבתות, חגים וחופשות. השפעת התרופה פגה לאחר זמן פעולתה.
תופעות לוואי בחלקן חולפות כמו כאבי בטן, בחילות וכאבי ראש, אולם תופעה זאת אמורה לחלוף תוך שבוע שבועיים. קיימות תופעות לוואי קבועות, כמו דיכוי תיאבון ודיכוי הצורך לישון. לכ-10% מהילדים יש תופעות לוואי קשות כמו אי שקט ניכר עם סיום התרופה, התפתחות סיוטי לילה ולעיתים מצב פסיכוטי. במקרה וניתן מינון נמוך מידי של התרופה מופיעים תופעות כמו חולשה, זומביות, כאבים בגפיים, עייפות וקשיים להירדם בלילה.
מחקרים מצביעים כי נטילת רטלין אינו משפיע על תהליכי הגדילה, אין סכנת התמכרות

2. תרופות ממשפחת האמפטמינים: אדרל, סטרטרה.
תרופות חדשות שטרם הגיעו לארץ ושייכות למשפחה זאת: ויואנס- תרופה הדומה לאדרל שזמן פעולתה ארוך (12 שעות).
אדרל וסטרטרה הינן תרופות המצריכות אישור ליבוא אישי, הן ניתנות לכאלו שנושאים תופעות לוואי לא רצויות למתילפנידאט (התרופות בקבוצה הראשונה). האדרל טווח השפעתה והמינון זהה לחלוטין לזה של הרטלין. התרופה נחשבת לבעלת תופעות לוואי מעטות מהרטלין, בשל המינון הנמוך יותר של החומר.
הסטרטרה – הינה תכשיר הנלקח באופן יום יומי (כולל שבתות, חגים וחופשות) ההשפעה שלה אופטימלית רק לאחר שישה שבועות של טיפול רציף. הפסקת נטילת התרופה הינה הדרגתית ובפיקוח רפואי. שימוש בתרופה זאת מחייב עריכת בדיקות דם כל חצי שנה ומעקב אחר תפקודי כבד. תרופה זאת בניגוד לרטלין לא גורמת לדיכוי בתיאבון ובעיות שינה.

חשוב לדעת! נטילת התרופה חייבת להילקח לאחר ארוחת בוקר מזינה, מאחר ולאחריה הילד מאבד את התיאבון. נטילת תרופה ללא אכילה, לא מאפשרת לתרופה לגרום לאפקט הרצוי. אלא היא מביאה את הילד למצב אפאטי. הילד אומנם שקט, אך מידת הריכוז שלו נמוכה והוא אינו קשוב ומוכן ללמידה.

ילדים רבים הנוטלים את אחת מהתרופות הללו מוצאים עצמם מתלבטים במצבים הבאים:
1. מי אני- התנהגות הילד עם נטילת התרופה שונה מהתנהגותו לפני נטילתה. מביאים אותו לחשש וחרדה מי הוא באמת.
2. שינוי ביחס החברים- הילד חש שונה בהתייחסו חבריו, יש כאלו שיגידו לו " כבר לא כייף איתך", מאחר שהוא כבר לא הילד השובב והמפריע.
3. שינוי ביחס המערכת- הילד עם נטילת התרופה אומנם מרוכז יותר, אך הקושי בהתארגנות וסדר וכן לקויות למידה אחרות נשארות בעינן.
4. "ישיבה על המקרר"- מאחר והילד מאבד את התיאבון עם נטילת התרופה. לאחר שפגה השפעתה, הילד מוצא את עצמו זולל ואוכל מכל הבא ליד.

קשיים אלו מצריכים סיוע ותמיכה מצד ההורים,שימשיכו ללוותו במאבק היום יומי. להלן מספר טיפים להורים:
1. עזרה בסידור והתארגנות-התרופה לא נותנת מענה לכל הבעיות כמו קושי בהתארגנות וסדר. לכן ההורים צריכים לסייע לו לארגן את השולחן, לבדוק איתו האם הכניס את כל הציוד הלימודי לילקוט. תחילה עליהם לסייע לו ובהדרגה להקנות לו מיומנויות לבצע מטלות אלו.
2. מתן הוראות בהתאם ליכולת ההקשבה של הילד- על מנת לא לגרום לו תסכול. יש להקנות לו הוראה אחת בכל פעם, תוך יצירת קשר עין ווידוא שהילד הבין את ההוראה.
3. הילד מתקשה ליצור חברויות בקבוצת השווים לכן ההורים צריכים לסייע בתיווך ראשוני ביצירת קשרים חברתיים והבניית המפגש עם חברים.
4. קושי להבין את הכללים והחוקים של בית הספר- ההורים צריכים להיות בקשר רציף עם המערכת החינוכית, להציג את קשיי הילד ולעיתים לתווך בינו לבין המערכת.
5. יש לדאוג לארוחה מזינה המכילה את כל אבות המזון, שתהייה זמינה לילד לאחר פקיעת השפעת התרופה. כך נוכל לדאוג שיאכל אוכל בריא ולא ממתקים ומאכלים לא מזינים.
6. יש למצוא תחומי עניין שבהם הילד מצליח ויש לו חזקות בהן. חשוב לתת מקום לחזקות אלו ולהעצים אותן.

הילד ומשפחתו זקוקים ללווי רגשי וטיפול משפחתי, מאחר והפרעה זאת יש בה להקרין על כל מעגלי החיים של כל המשפחה.

נכתב ע"י: פורטל אבחון