בעשורים האחרונים ניתן לראות מודעות הולכת וגוברת של הורים, אנשי חינוך ואף הילדים עצמם לתחום של הפרעות קשב ולימוד. המשפט "הוא אינו ממצה את הפוטנציאל שלו" מקבל משמעות חדשה ואמיתית, כאשר ברור כי ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז יכולים להגיע להישגים נהדרים ומשמעותיים בהינתן טיפול הולך וסביבה תומכת. כיום, בניגוד לבעבר, ילדים כבר נוטים פחות ופחות "ללכת לאיבוד בין הכיסאות" ולעבור את שנות בית הספר ללא אבחון הולם וסיוע מתאים.
אבחון הפרעות קשב וריכוז – מן הפסיכיאטר ועד אבחון BRC
בעשורים האחרונים ניתן לראות מודעות הולכת וגוברת של הורים, אנשי חינוך ואף הילדים עצמם לתחום של הפרעות קשב ולימוד. המשפט "הוא אינו ממצה את הפוטנציאל שלו" מקבל משמעות חדשה ואמיתית, כאשר ברור כי ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז יכולים להגיע להישגים נהדרים ומשמעותיים בהינתן טיפול הולך וסביבה תומכת. כיום, בניגוד לבעבר, ילדים כבר נוטים פחות ופחות "ללכת לאיבוד בין הכיסאות" ולעבור את שנות בית הספר ללא אבחון הולם וסיוע מתאים.
שלביו של הליך האבחון של הפרעות בתחום הקשב והריכוז – מן המאבחן הקליני אל אבחון BRC ובחזרה
לפני שמגיעים לפגישה לצורך אבחון BRC, יש להכיר את הליך האבחון המלא.
תהליך האבחון להפרעות קשר וריכוז אינו מתחיל במבדק הממוחשב (אשר הוא רק כלי אבחוני נוסף ולעולם לא עומד בפני עצמו) אלא אצל איש המקצוע, בעקבות פנייה של איש חינוך, הורה או התלמיד עצמו (או הבוגר במידה ומדובר באדם מבוגר).
איש המקצוע המוכשר לאבחון הפרעות בתחום הקשב והריכוז יהיה רופא אשר התמחה ורכש ניסיון בתחום של טיפול בהפרעות קשב וריכוז: נוירולוג או במקרה של ילד מומחה בנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד, מומחה בפסיכיאטריה או במקרה של ילד – בפסיכיאטריה של הילד והנער. לחילופין, גם רופא ילדים או רופא משפחה בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בהתפתחות הילד ו/או אשר עברו התמחות ורכשו ניסיון בתחום הספציפי של הפרעות קשב וריכוז הינם מורשים לבצע הליך של אבחון בתחום הפרעות הקשב והריכוז.
הבדיקה הקלינית- צעד ראשון
תחילתו של תהליך האבחון בבדיקה הקלינית. הבדיקה הקלינית מותאמת לקריטריונים שנקבעו נמדריך להפרעות פסיכיאטריות (ה- DSM) עבור הפרעות בתחום הקשב והריכוז. במידת הצורך בוצע בדיקה נוירולוגית ו/או בדיקה פסיכיאטרית.
אולם, האבחנה הקלינית אינה מספיקה לצורך קביעת האבחנה של הפרעת הקשב. לצורך השלמת תהליך האבחנה ישנו צורך בהסתייעות בכלים אבחוניים ו/או בחוות דעתם של אנשי מקצוע נוספים, זאת גם לצורך קבלת תמונה כוללת ומפורטת. למשל – עובדים סוציאליים, מאבחנים דידקטיים (אשר הוסמכו לאבחן ליקויים כגון הפרעות קשב וריכוז) , מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת ועוד, הכל לפי המקרה הספציפי והצורך העולה. כמו כן, המאבחן יבקש פעמים רבות דיווח בכתב מן הגורם המפנה, לדוגמא- מחנך הכיתה.
הכלים האבחוניים מוגדרים כמשלימים את התהליך על פי חוק. למרות שכיום אין מבחן אחד מובהק המאשר או שולל את קיומה של הפרעת קשב וריכוז, כלי העזר מסייעים אף הם להשלמת אותה תמונה כללית. בין היתר, הם כוללים שאלונים וסולמות (דוגמת שאלון קונרס) אשר בהם מדורגים התסמינים מהם סובל הנבדק, מבחני CPT שהינם מבחנים ממוחשבים וביניהם הינו אבחון טובה , אבחון BRC ועוד.
על מבדקי CPT
אבחון BRC הינו, כאמור, דוגמא למבחן CPT (CPT=Continuous Performance Task), מבחן "מטלת תפקוד מתמשך", אשר מטרתם הינה בדיקת היכולת של הנבדק להתמודד לאורך זמן עם מטלות חד גוניות ומשעממות. הביצוע של המשימות הללו מאפשר לבדוק את רמת הקשב, הריכוז והעירנות של הנבדק לאורך המבחן, ועל פי אופן תפקודו (בדרך כלל בהשוואה לתוצאות המבדק שלקח על ידי קבוצת בני גילו) ניתן להעריך האם הוא סובל מהפרעה בתחום הקשב והריכוז.