היפראקטיביות הינה תופעה מוכרת מאוד כיום, הרבה יותר מאשר בעבר, כאשר ילדים היפראקטיביים היו זוכים במקרה הטוב לכעסם הקל של המורים ובמקרה הרע לכשלונות רצופים בתחום הלימודי, החברתי ובעקבות כך גם הרגשי. כמו כן, היפראקטיביות מקושרת בצורה בולטת לתחום של הפרעות הקשב והריכוז. מהו יחסה של הסביבה לאדם ההיפראקטיבי וכיצד ניתן להשפיע על יחס זה?
היפראקטיביות והסביבה
היפראקטיביות הינה תופעה מוכרת מאוד כיום, הרבה יותר מאשר בעבר, כאשר ילדים היפראקטיביים היו זוכים במקרה הטוב לכעסם הקל של המורים ובמקרה הרע לכשלונות רצופים בתחום הלימודי, החברתי ובעקבות כך גם הרגשי. כמו כן, היפראקטיביות מקושרת בצורה בולטת לתחום של הפרעות הקשב והריכוז. מהו יחסה של הסביבה לאדם ההיפראקטיבי וכיצד ניתן להשפיע על יחס זה?
היפראקטיביות והסביבה
הביטויים החיצוניים של תופעת ההיפראקטיביות עשויים להיות פגיעה ביכולת של דיכוי התגובה , אש מובילה לכך שלא ניתן לחדול מהתנהגות מסוימת או להפסיק פעילות באמצע גם כאשר האדם מעוניין בכך. בנוסף, ישנו קושי לעסוק בפעילות אחת ורצון לבצע פעילות נוספת מקבילה , תנועה מרובה המתבטאת באי שקט פסיכו – מוטורי (קימה וישיבה לסירוגין , הזזת הידיים והרגליים ללא הפסקה, מוללות, ריצה אנה ואנה ועוד), בדיבור אינטנסיבי ועוד.
האדם ההיפראקטיבי עלול להיות מועד לתאונות שונות ובעיקר בגילאי הילדות. כמו כן , ההתנהגויות הללו עלולות ליצור הפרעה ממשית לסביבת הילד (למשל , להפריע את מנוחת ההורים , השקט השורר בכיתה הנחוץ בעת הלמידה ועוד). באותה עת ואף מאוחר יותר, הדבר עלול להביא לעימותים שונים ולחיכוכים, למשל עם מורים , הורים , בוסים וקולגות ודמויות סמכותיות אחרות. עימותים כאלו עלולים לגרום לתסכול רב ולקשיים רגשיים , מעבר לעובדה שהם פוגעים במערכות היחסים הללו בעצמן.
פחות חיזוקים חיוביים
אם מתבוננים על החוויה של ילד היפראקטיבי , ניתן לסכם באופן כללי כי ילדים אלו חווים פחות חיזוקים חיוביים וקריאות עידוד והתפעלות מהמבוגרים שבסביבתם . המבוגרים סביב אותם ילדים עלולים להתעייף במהירות מן האינטראקציה הסוחטת עם הילד ההיפראקטיבי ולכן יקדישו לו פחות תשומת לב מילדים אחרים בסביבתו.
המסגרת הלימודית
בתוך המסגרת החינוכית , למשל , מורים עשויים לחוש תסכול וחוסר – אונים מול ולנוכח הילד אשר זז הרבה במהלך השיעורים , מרעיש ולעיתים אף מציק בצורה פעילה לילדים אחרים בכיתה. כך, עלולה להיות מודבקת לילד כזה התווית של "ילד רע" והוא יהפוך להיות ילד רע – בעיני ההורים, המורים ולבסוף גם בעיניו שלו עצמו . החברה דוחה ומתרחקת מהילד הרע , כך שהוא הופך להיות מבודד.
ההמלצות הטיפוליות כיום במקרים כאלו, של היפראקטיביות, מסתכלות בעיקר על הרמה התפקודית. באם חוסר השקט והתזזיתיות אינם מפריעים לסביבה בעיקר , למשל למהלך התקין של השיעורים , בדרך כלל לא נגזרת המלצה לטיפול, גם אם ההתנהגות ההיפראקטיבית הינה בולטת מאוד וברמה גבוהה מאוד. אולם, כאשר ההתנהגות ההיפראקטיבית מפריעה מאוד לסביבה ומכאן עלולה ליצור קשיים חברתיים ורגשיים אצל הילד , מומלץ לקבל טיפול עבור ההתנהגות ההיפראקטיבית.
כמו כן, קיימות המלצות שונות לעזרה והתמודדות עם בעיית היפראקטיביות אצל ילדים. למשל , לנתב את האנרגייה הרבה של אותם ילדים למקורות חלופיים דוגמת עיסוק בפעילות ספורטיבית. כמו כן, רצוי ללמד את הילד ולתת בידו כלים יעילים לתקשורת מול הילדים האחרים והמורים, זאת כיוון שבמצבי תסכול הילד ההיפראקטיבי נוטה לרוב להתפרצויות זעם. מתן כלים לביטוי מילולי יקטינו את מידת ההתפרצויות הללו וכן המיומנויות שיינתנו בידו יקטינו את רמת החיכוכים מלכתחילה.