היפראקטיביות הינה בעברית פעלתנות יתר (כאשר היפר הינו עודף ואקטיביות הינה פעלתנות), מצב בו מישהו הוא פעיל יתר על המידה רוב שעות היממה , מעבר לממוצע. היפראקטיביות עשויה להתפתח כבר בשנים המוקדמות לחיים והיא באה לידי ביטוי במגוון רחב של התנהגויות ותחומים.
היפראקטיביות על קצה המזלג
בעידן הנוכחי המודעות לנושא של הפרעות בתחום הקשב והריכוז, ובמיוחד בילדים, הינה גבוהה מאוד. פעמים רבות נוטים לכרוך יחד הפרעות בתחום הקשב והריכוז עם היפראקטיביות, אולם לא תמיד ישנו קשר בין הדברים. אז למען הסדר הטוב – מהי היפראקטיביות ומה הקשר שלה להפרעות בתחום הקשב והריכוז?
היפראקטיביות מהי?
היפראקטיביות הינה בעברית פעלתנות יתר (כאשר היפר הינו עודף ואקטיביות הינה פעלתנות), מצב בו מישהו הוא פעיל יתר על המידה רוב שעות היממה , מעבר לממוצע. היפראקטיביות עשויה להתפתח כבר בשנים המוקדמות לחיים והיא באה לידי ביטוי במגוון רחב של התנהגויות ותחומים.
ההיפראקטיביות והפרעות הקשב והריכוז
כחלק מתחום הפרעות הקשב והריכוז, הפרעות קשב וריכוז יכולות להכיל מרכיב של היפראקטיביות (תסמונת ADHD – Attention-Deficit/ Hyperactivity Disorder) ויכולות שלא להכיל מרכיב כזה (ADD), אולם כיום האבחנה על פי מדריך האבחון הפסיכיאטרי (ה- DSM) הינה כי כל הפרעות הקשב והריכוז מרוכזות תחת הגדרת ה- ADHD וכי ADD הינו מקרה פרטי של ADHD ומאופיין כ- ADHD בעל רמת קשב נמוכה.
התחומים בהם ההיפראקטיביות באה לידי ביטוי
פגיעה באינהיביציה (Response Inhibition) – כלומר, פגיעה ביכולת לדיכוי התגובה שהינה מרכיב עיקרי ומרכזי בתחום הבקרה והמשוב על התהליכים הניהוליים המתרחשים במח, כגון היכולת לבצע תכנון וארגון, יכולת הלמידה מטעויות , גמישות מחשבתית, תפקודי זיכרון דוגמת זיכרון מילולי, זיכרון חזותי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווך ארוך , רמת ההבנה החברתית ועוד. הפגיעה הזו מתבטאת בכך שקשה לאדם להימנע מפעילות מסוימת או להפסיק פעילות מסוימת , גם אם הוא רוצה ומעוניין בכך.
הבעיה בהפסקת הפעילות אינה ביכולת של זיהוי הטעות (error detection) אלא ברמה של הוויסות הקוגנטיבי (cognitive regulation) שהאדם נדרש לבצע על מנת לחדול מביצוע לאחר איתור של טעות בתהליך. פגיעה כזו ביכולת עיכוב התגובה עומדת גם בבסיס הסימפטומים ההתנהגותיים בתחום הפרעות הקשב וכן נמצא כי תרופות ממריצות עשויות לשפר את תפקודו של המנגנון ולנטרל את דיכוי התגובה אצל אנשים שלהם הפרעות בתחום הקשב.
קשיים לעסוק בפעילות אחת בלבד – האדם חש כי הוא זקוק כל העת לפעילות נוספת מקבילה.
פעילות או תנועה מרובה – מתבטא באי שקט פסיכו – מוטורי – למשל קימה וישיבה מרובות , ריצה מרובה ביחס לבני קבוצת הגיל , הזזת הרגליים או הידיים ללא הפסק בזמן ישיבה , נטייה להחזיק חפצים קטנים ולשחק איתם או למולל משהו כל העת או לקשקש ללא הפסקה עם עט או עיפרון. יהיה קושי גדול לשבת לאורך זמן ו/או להתמיד במשימה אחת לאורך זמן. כמו כן, יכול להתבטא בדיבור אינטנסיבי ושוטף.
כיצד מאתרים התנהגות המעידה על היפראקטיביות?
בדרך כלל, ההתנהגויות ההיפראקטיביות בולטות מאוד ובמיוחד בילדים , אצלם ההתנהגות מוקצנת יותר (ילדים ייטו יותר לכיוון קימה וישיבה מרובות וריצה ומבוגרים יפגינו סימנים "עדינים" יותר כגון מוללות, הזזה ללא הפסק של הידיים או הרגליים ועוד) . כך, נמצא כי הרבה יותר אנשים שלהם מרכיב היפראקטיבי בתחום של הפרעות קשב וריכוז מגיעים לאבחון וכן מגיעים בשלב מוקדם בחייהם לעומת כאלו שאינם סובלים גם מהיפראקטיביות , זאת משום שתסמיניהם בולטים יותר.