אחת הסברות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר היא כי המוח האנושי החל מרגע היווצרו, קולט את כל גירויי הסביבה הנקלטים באמצעות החושים הטבעיים ומאחסן אותם ללא כל אבחנה בין הגירויים הדרושים לאדם לבין אלה אשר אינם דרושים לו. למעשה אנשי המקצוע המאמינים בגישה זו אל המוח טענים כי החל מרגע היווצרות המוח כבר בשלב העובר שלנו, המוח קולט גירויים דרך החושים והוא אינו מאבד ולו גירוי בודד.
אחת הסברות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר היא כי המוח האנושי החל מרגע היווצרו, קולט את כל גירויי הסביבה הנקלטים באמצעות החושים הטבעיים ומאחסן אותם ללא כל אבחנה בין הגירויים הדרושים לאדם לבין אלה אשר אינם דרושים לו. למעשה אנשי המקצוע המאמינים בגישה זו אל המוח טענים כי החל מרגע היווצרות המוח כבר בשלב העובר שלנו, המוח קולט גירויים דרך החושים והוא אינו מאבד ולו גירוי בודד.
קולות אשר שמענו בבטן אימנו, חוויית הלידה ונסיעה אשר היינו שותפים לה כאשר היינו בני שנה, כל אלה הם לטענתם גירויים אשר המוח שומר גם אם איננו זוכרים זאת, ולטענתם ניתן לשלוף את אותם נתונים באמצעות כלים פסיכולוגיים, לשימוש בעת הצורך. כך לטענת פסיכולוגים אלה, ניתן באמצעות היפנוזה וכלים נוספים לחזור אל חוויות עבר אשר באופן מודע אין המטופל לזכור גם לו ניסה. כך ניתן לשחזר אירועים, מראות, קולות וריחות אשר המטופל לא היה מודע כלל לקיומם. ההצלחה של אותם אנשי מקצוע מעידה בדרך כלל על היכולת המדהימה שיש למוח האנושי ומכתירה אותו כ"מלך" האיברים מבחינת יכולותיו. אולם גם מלך יכול לעיתים לחלות או לתפקד בצורה לקויה. מה קורה לאדם אשר המוח שלו מנתח ומסנן נתונים בצורה שונה מהרגיל, או במקרים חמורים יותר אינו מנתח כלל או אינו מסנן כלל? ברור לכל בר דעת כי בעיה בתפקודו של המוח ככלי הראשי בחיי האדם תוביל בהכרח לתקלה הכרחית בניהול חיים אנושיים תקינים ונורמטיביים.
הפרעת קשב וריכוז – כשהמוח מתבטל:
אחד התפקודים החשובים ביותר של המוח האנושי הוא יכולתו לסנן את הגירויים הנקלטים על ידי החושים, מינם לפי הירארכיית חשיבות ואחסונם בהתאם. אולם ישנם מקרים בהם המוח אינו מסנן וממיין את הגירויים, למעשה אצל אותו אדם, אין הבחנה בין גירוי משמעותי לגירוי סתמי וחסר חשיבות. ליקוי זה גורם לעומס גדול על המטופל ולמעשה בשלב מסוים יפסיק אותו אדם להתייחס לכל הגירויים ללא יוצא מן הכלל, ובכך ייפגע תפקודו הנורמלי. כשל זה של המוח וחוסר התפקוד שבא בעקבותיו הם למעשה המזהה העיקרי של התופעה המוכרת כ "הפרעת קשב וריכוז". על מנת להמחיש זאת בצורה פשוטה ניקח דוגמה של תלמיד היושב בכיתה. התלמיד חשוף באופן תמידי לגירויים שמסביבו, חבריו המדברים ביניהם, מטוס חולף בשמיים הנשקפים מהחלון, קולות העולים מכיתות סמוכות, או צעקות העולות אליו מן הרחוב.
כל אלה הם גירויים תמידיים אשר אינם פוסקים לרגע, אולם למעשה אין להם כל חשיבות עבורו. הגירוי היחידי שאמור לעניין אותו ואשר אליו עליו להתייחס, הוא הגירוי המגיע מצד המורה המעביר את השיעור, ומרצה באותם רגעים לכיתה על החומר הנלמד. כעת – אצל תלמיד רגיל, יבוצע סינון מוחלט של רעשי הרקע על ידי מוחם, והם למעשה בפועל יתעלמו ברמה כזו או אחרת מכל אותם גירויים אשר תוארו ואשר גם הם חשופים אליהם. יכולתו של מוחם לסנן את הגירויים ולקטלג אותם לפי עדיפויות נותנת להם את אופציית הבחירה לאיזה גירוי להפנות את תשומת הלב. כך יוכלו תלמידים טובים יותר להפנות את מלוא תשומת הלב אל המורה ואילו תלמידים טובים פחות לבחור לדבר עם חבריהם או להציץ אל הרחוב מתוך סקרנות. אולם אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, בחירה זו בפועל איננה קיימת. מוחם אינו מסנן או מקטלג את הגירויים והם מנסים להתמודד עם כולם בו זמנית ובאותה רמת חשיבות. התוצאה המתקבלת היא – בדרך כלל כישלון נחרץ ופגיעה בתפקוד הנורמלי הדרוש