היפראקטיביות הינה פגיעה במספר מנגנונים כגון מנגנון האינהיביציה (פגיעה ביכולת דיכוי התגובה כך שאדם אינו יכול להפסיק פעילות מסוימת גם אם הוא חפץ בכך) , קשיים לעסוק בפעולה אחת ועוד. התנהגות היפראקטיבית תבוא לידי ביטוי בעיקר בפעילות או תנועה מרובה, אי שקט פסיכו – מוטורי – למשל קימה וישיבה מרובות , ריצה מרובה ביחס לבני קבוצת הגיל , הזזת הרגליים או הידיים ללא הפסק בזמן ישיבה מוללות , קושי גדול לשבת לאורך זמן ו/או להתמיד במשימה אחת לאורך זמן, דיבור אינטנסיבי ושוטף ועוד.
היפראקטיביות- האם בהכרח מתלווה תמיד להפרעות בתחום הקשב והריכוז?
באופן מסורתי, הפרעות מתחום הקשב והריכוז והיפראקטיביות זוהו תמיד יחד ופעמים רבות הנחת היסוד היתה שכל מי שלוקה בהפרעת קשב וריכוז הינו היפראקטיבי ולהפך. גם המדריך לאבחון פסיכיאטרי (DSM) מגדיר את כל ההפרעות הללו תחת כותרת אחת- ה- ADHD (Attention – Deficit / Hyperactivity Disorder). אז מה הקשר באמת בין הפרעות קשב וריכוז להיפראקטיביות? האם הן בהכרח מופיעות יחד, כחלק מאותה תופעה?
היפראקטיביות Vs. קשב וריכוז
קשב וריכוז מהם?
יכולת הריכוז הינה מגוון המנגנונים המוחיים ( כולל המצבים הרגשיים והמצבים הסביבתיים) המאפשרים לנו לקלוט גירויים מסביבתנו. הקשב, לעומת זאת , הוא המנגנון המאפשר לנו לבחור חלקים ספציפיים מן הקלט החושי בין מגוון הגירויים הסביבתיים. הריכוז , למשל, ידאג כל העת לנפות את העיקר מן הטפל שבגירויים הסביבתיים וימנע ממסרים שמפריעים לתהליכי החשיבה מלהיכנס פנימה. כאשר אנו איננו מרוכזים , זרם התכנים בתודעה שלנו יתחלף מהר , המחשבה תתעה בכיוונים שונים ואנו נעבור אקראית מנושא לנושא.
מה קורה כאשר נפגעים מנגנוני הקשב והריכוז?
פגיעה במנגנונים הנ"ל יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות אצל מגוון אנשים. למשל – קושי בשמירה על הריכוז והקשב במשך זמן ממושך , קושי להתמקד בגירוי אחד בודד , מוסחות וקשיים בהתעלמות מגירויים חיצוניים כאשר יכול להיגרם מצב של היצף במידע , קושי בשימת לב לפרטים (היכול להוביל, למשל, לטעויות בקריאה והבנה ולטעויות בהעתקה של מידע ), בלבול וקושי בחשיבה בהירה , אי יכולת לעבד מספר נתונים בו זמנית , קשיים בארגון ופיצול הקשב על מנת לבצע מספר משימות במקביל.
היפראקטיביות מהי?
היפראקטיביות הינה פעלתנות יתר (כאשר היפר הינו עודף ואקטיביות הינה פעלתנות), כאשר אדם הינו פעיל יתר על המידה . היפראקטיביות עשויה להתפתח כבר בשנים המוקדמות לחיים והיא באה לידי ביטוי במגוון רחב של התנהגויות ותחומים.
היפראקטיביות הינה פגיעה במספר מנגנונים כגון מנגנון האינהיביציה (פגיעה ביכולת דיכוי התגובה כך שאדם אינו יכול להפסיק פעילות מסוימת גם אם הוא חפץ בכך) , קשיים לעסוק בפעולה אחת ועוד. התנהגות היפראקטיבית תבוא לידי ביטוי בעיקר בפעילות או תנועה מרובה, אי שקט פסיכו – מוטורי – למשל קימה וישיבה מרובות , ריצה מרובה ביחס לבני קבוצת הגיל , הזזת הרגליים או הידיים ללא הפסק בזמן ישיבה מוללות , קושי גדול לשבת לאורך זמן ו/או להתמיד במשימה אחת לאורך זמן, דיבור אינטנסיבי ושוטף ועוד.
הפרעות קשב וריכוז עם וללא מרכיב היפראקטיבי
כאשר ילד הינו בעל הפרעת קשב ללא מרכיב פעלתנות היתר, הוא ייראה לנו לרוב כבעל יכולת נמוכה או חסר מוטיבציה, איטי ומסורבל. זאת לעומת ילד בעל מרכיב של היפראקטיביות , אשר נראה כאחד שאינו יכול להפסיק לפעול. משום כך, תרופה מעכבת עירור כגון ריטלין אינה מתאימה לבעלי הפרעות קשב וריכוז ללא מרכיב היפראקטיביות, משום שהיא מדכאת את מרכז העירור שאינו זקוק לדיכוי כזה.
אצל מבוגרים לרוב תופעת ההיפראקטיביות תדעך עם הגיל, אולם מרכיב של קשב וריכוז אינו נעלם לרוב וממשיך לגרום לקשיים תפקודיים, חברתיים ועוד .